יום שלישי, 24 במאי 2011

"גן שלנו, מה נחמד הוא!"



גן יסמין במזכרת בתיה הוא גן ירוק. יש הרבה ירוק בחצר, אבל זו לא לגמרי הכוונה. 
בגן ירוק לומדים בין שאר התכנים גם על המילה הזו "קיימות". אז מה זה בעצם הקיימות הזאת? 

קיימות (באנגלית: Sustainability) לפי ויקיפדיה: במובנה הרחב היא היכולת להמשיך לקיים תהליך או מצב לאורך זמן. באקולוגיה, מערכת בת קְיָמָא או בת קַיָּמָה (כך לפי האקדמיה ללשון העברית), היא מערכת שהמגוון הביולוגי שלה ופוריותה נשמרים לאורך זמן. ביצות ויערות בוגרים ובריאים הם דוגמאות למערכות ביולוגיות בנות קיימה. בשביל בני האדם, קיימות היא הפוטנציאל לחיים של רווחה בטווח הרחוק, מבחינה סביבתית, כלכלית וחברתית.
זה אומר בפשטות, לחיות את החיים בצורה כזו שתאפשר שגשוג ועתיד שוויוני מבלי לפגוע בסביבה ובמשאבי כדור הארץ. 
המחשבה הזו קיימת כבר מאז שנות השמונים אבל החינוך לקיימות, הדיבור על מיחזור ומושגים כמו "טביעת רגל אקולוגית" הם די חדשים במחוזותינו.
ואתם יודעים, ככל שאני לומדת ומעמיקה בנושא, אני מבינה שזה ממש לא רק עניין של טרנד מגניב.
כל החלטה קטנה שאנו מקבלים בחיינו, איך שנאכל את האוכל שלנו, באילו אריזות נעטוף ונארוז את המוצרים שלנו, איך נעצב את המוצרים שלנו כך שיהיו ברי קיימא - שימושיים, ניתנים למחזור, פוגעים מעט ככל שניתן בכדור הארץ בתהליך הייצור שלהם, אינם מנצלים את הסביבה ואת האדם בתהליך הייצור ובסוף כל התהליך גם נושאים עימם רווח כלכלי, לכל החלטה כזו, השפעה עצומה על עתידו של כדור הארץ.
לדוגמה: חישבו על איך היו נראים החיים של כולנו אם היו ממציאים אמצעי תחבורה אחר, שמתבסס על ניצול משאב ירוק יותר מתעשיית הדלק והנפט. אולי היו מוצאים פתרון אחר שישמש כמסלולי נסיעה ולא סוללים קילומטרים אדירים של נפט?
התהליך של שינוי המחשבה למי שכל חייו התרגל לחיות אחרת, הוא לא פשוט ונראה לפעמים גדול ובלתי אפשרי. "מה, איך אני הקטנה יכולה להציל את העולם הגדול?" אז זהו, שאני יכולה. אני אעשה קצת ורבים יצטרפו אלי.
העניין הוא לצעוד בצעדים קטנים בדרך לשם. שוב, כל שינוי קטן הוא משמעותי.
ילדי גן יסמין טועמים מהמושגים החשובים האלה בשנים החשובות בהן מתעצבת אישיותם.


בגן הירוק הם לומדים לשאול את השאלות החשובות ולהרהר ב"מה אם דברים היו נראים אחרת", או לנסות לחשוב לאן "נעלמת" כל הפסולת הביתית שלנו (רמז: היא לא נעלמת).

הילדים בגן מחשבים כמה פסולת מייצרת משפחה אחת בשבוע, כמה כל המשפחות בגן וכמה פסולת מייצרים בכל מזכרת בתיה. כמו כן, למדו כמה זמן לוקח לסוגי פסולת שונים להתפרק ולהתכלות וגילו שיש חומרים שלוקח להם אפילו 500 שנה לעשות זאת כמו חיתולים ובקבוקי פלסטיק שלא ממחזרים.
הם הופתעו כשהבינו שחומרים כמו קלקר לא מתכלים לעולם! נורא והרסני לסביבה.



בגן הירוק מתארחים בעלי חיים השמחים ללמד את הילדים על מעגלי החיים, על השינויים והמחזוריות בעולם הטבע.
משפחת הארנבונים מתרבה בשמחה כמו גם תור הטבעת שעמלים על הכנת קן לדור החדש.
עוד חיות קטנות: מקלונים משמאל, ראשנים קטנים, תולעי משי.


אחד האבות החסונים בגן נרתם לבניית חממת פרפרים מפוארת ובה בין החסה למנגולד הספיקו להתגלם הזחלים של לבנין הכרוב.

גן יסמין הוא הראשון להטמיע את השימוש בקומפוסטר למיחזור פסולת אורגנית. כל השאריות נאספות, ומובאות אחר כבוד לקומפוסטר. הילדים כבר הספיקו לרוקן את הקומפוסטר ודישנו את הירקות האורגניים ששתלו באדניות בקומפוסט רענן תוצרת הגן!

כמו כן, הילדים נהנים לעשות "שימוש חוזר" בגרוטאות ובחפצים שאין להם שימוש יותר ויוצרים יצירות יפיפיות בהשראת האמן חנוך פיבן. ילדי הגן הכינו לעצמם תיקי ספריה שיצרו מחולצות ישנות, ובפעילות משותפת עם ההורים, יצרנו שרפרפים מקסימים מבקבוקי מים ועיתונים.

כל הפעילויות המעניינות האלה מביאות ערך לימודי מעניין, נוסף על החומר הלימודי המועבר בכל גן רגיל. במהלך השנה קיבל הגן הסמכה כ"גן ירוק" בטקס חגיגי בראשות שר החינוך- מר גדעון סער ובראשות השר להגנת הסביבה- מר גלעד ארדן.



ואלה הציורים המקסימים של ילדי הגן.


 הכי חשוב, שהילדים בגן, בכל גן ולא רק בגן הירוק שלנו, ילבשו חיוך בכל בוקר.

יום שלישי, 10 במאי 2011

פוסט כחול-לבן

בכל שנה ביום העצמאות חיל האויר עורך את המטס המסורתי והמטוסים עוברים מול המרפסת שלנו.
הם חולפים ביעף מעלינו, מלהיבים אותנו בתמרונים מדויקים. בשעה היעודה אנחנו מתכוננים: החלונות פתוחים ובין ההכנות לחגיגה המשפחתית המסורתית, אנחנו מקשיבים היטב...
כל רחש קטן מקפיץ אותנו החוצה למרפסת. ואז המטוסים מגיחים ואנחנו מתלהבים בחזרה. אני מנופפת להם בקריאות "וואו" ו"הנה הם שוב באים" ו"כל הכבוד לצה"ל"!

אני לא שולטת בזה, באמת, בדיוק כמו שאני דומעת בערב לפני, במצעד הדגלנים.
מפגני הפטריוטיות הזאת פשוט עושים לי את זה.

הנה כאן מימין המטוס המתדלק את הרעמים. למטה אלו מטוסי ההרקולס.



אלו הם הברקים - F-16




ומטוסי האימון של בית הספר לטיסה. (איזה מדהימים על רקע המנוף ובקצהו הדגל המתנופף).



תמרוני לולאות לשני הצדדים...



ושושנה (יותר דומה לליליה) לגרנד פינאלה.



ארוחה משובחת , חברה נפלאה, קינוחים טעימים ומופע ארובטי בחלק האמנותי.
כל מה שצריך לחגיגה שמחה.
יום עצמאות שמח!

יום רביעי, 4 במאי 2011

סקצ'בוק שחור גדול




הדס ושחר קנו לי אותו בשנה האחרונה ללימודים בשנקר. הוא באמת היה שחור וגדול. יש בו איזה 1,000 עמודים או 700, בטוח 500 או משהו. אז הוא ישב וחיכה למשהו גדול. בינתיים השתמשתי באחים הקטנים שלו. 

ואז, לפני ארבע וחצי שנים בערך, בערב סתווי אחד, פתאום נפל עלי אסימון אחד גדול. הבת הבכורה שלי כבר התקרבה לגיל חצי שנה ואני שהתפנקתי איתה כל חופשת הלידה, הייתי צריכה לארגן את מחשבותיי לכיוון חזרה לעבודה. כאן המקום לציין שלפני הלידה והאמהות, הייתי מעצבת שכירה במספר משרדי עיצוב שווים ועכשיו הגיעה העת לחזור.

המקום שעבדתי בו במרץ עד הרגע האחרון כמעט, היה מוכן לקבל אותי בשמחה ובזרועות פתוחות מתי שאומר. אבל אצלי משהו התחלי לזוז. בכל פעם שרק הייתי מתחילה לחשוב בכיוון של חזרה לעבודה, להרהר על הדרך לתל אביב, הבטן שלי היתה מתהפכת וכידוע, הבטן אף פעם לא טועה.

בערב הסתווי הזה כשהאסימון היכה בי, הבנתי שהגיעה העת להיות אמיצה, לצאת לדרך לא נודעת שעד אז לא העזתי לחשוב לדרוך בה, הבנתי שמעכשיו אני הולכת לעצב דברים יפים, הפעם בשביל עצמי, הלקוח הכי קשה והכי פרפקציוניסט שלי.
החלטתי להפוך למעצבת עצמאית. עוד באותו הערב, שלפתי את הסקצ'בוק השחור הגדול והפרויקט הגדול שלי פרץ ממני בבהירות נדירה. הבנתי מה אני הולכת לעצב, איך הדברים יראו, מה יהיה העיקרון המלווה.

באותו הערב היה לי קונספט עיצובי סגור. התקשרתי להורים שלי וכמעט בלי שהתכוונתי יצאו לי המילים מהפה: "אני פותחת עסק". הם מאוד שמחו ואיחלו לי הצלחה.


מאז אני מעצבת חפצים יפים, והסקצ'בוק הגדול שלי התמלא מאוד אך עדיין נשארו עוד די דפים ריקים.
כנראה שהייתי צריכה את הזמן הזה כדי שיפלו לי עוד כמה אסימונים מהותיים וחשובים להמשך. לפני איזה חודשיים שוב הבנתי משהו שהפך את הכל. דברים וידע שאספתי שוב מתארגנים מחדש.

ואם תהיו סבלניים ואם אני אצליח גם, אולי נראה ביחד את הדבר הגדול שלי פורץ כמו פופ-אפ ענקי ישר מתוך הסקצ'בוק השחור הגדול שלי.