הבטחות לשנה החדשה

תמיד לקראת השנה החדשה, אני נכנסת לתקופת הסתכלות פנימה ובדיקה של מה עשיתי, איפה הייתי, איך התפתחתי ולאן מועדות פני מעכשיו, לקראת השנה החדשה, הרעננה שאוטוטו מתחילה.


בזמן האחרון, שמתי לב שאין תאימות בין מה שאני מרגישה בפנים לבין מה שאני לובשת החוצה.
בפנים הכל צבעוני ושמח לי, וכשאני מסתכלת בארון שלי, מתגלים הרבה צבעים שהבסיס שלהם הוא אפור. כן, אני יודעת שאפשר ליצור צבעוניות עשירה גם באפורים, שחורים ולבנים- הכל תלוי במרקמים, מקצבים וטקסטורות מעניינות שנותנות טונים שונים.
אבל בסופו של דבר, במבט כללי, הכל אפור לי.


ואני אשה של צבעים. אני אוהבת צבע, אני אוהבת שילובים מעניינים בצבע, אני אוהבת לעצב בצבע.
השנה החלטתי להכניס יותר צבעים גם לארון שלי.


אני מאחלת לכם שנה טובה ומתוקה, שנה של יצירתיות ועשייה, שנה של בריאות ושמחה, שנה שבה "הכל יפול למקום הנכון".

איזה קסם... שנינו.. ועוד איזה 1,000 איש

צילום: Getty Images / אימאג'בנק

אני בקושי הולכת לים. אפילו אין לי בגד ים. קשה לי הקטע הזה שכשמגיעים לים, צריך להוריד את הבגדים ולהשאר רק עם בגד ים. ברגע הזה אני מתחילה לבדוק איפה עקום לי, איפה מציץ לי ואיפה נשפך לי.
בגלל זה כנראה, למדתי לשחות בגיל מבוגר (קניתי כמה בגדי ים, שלמים, של שחיינים) בקבוצה של אנשים מבוגרים שכבר לא ממש אכפת להם משיפוטיות שכזו והם פשוט באו ללמוד לשחות, ליהנות מתחושת הגוף במים ומחברה של קבוצה מגובשת ושמחה.


לפני שנים, כשהאיש שלי ואני התוודענו לראשונה לצלם ספנסר טוניק התלהבנו מהמיצג האנושי המרהיב, המציג את כל בני האדם כשווים, ללא אבחנה בגיל, משקל, מדד BMI, גובה, צבע, מוצא אתני, מעמד חברתי, השכלה ומידת התקרחות.
כולם ניצבים בשלווה, באחדות, בהרמוניה וחוגגים את יופיו ועוצמתו של הגוף האנושי, הכלי המדהים שנושא את הנפש של כל אחד מאיתנו.

לאן נעלמו שירי וסלע? ילדים, ציבעו יפה את הצילום ורק את הנעלם השאירו בלבן.
צילום: סלמן אמיל

החלטנו שאם זה יצא לפועל, נשמח להשתתף באחד מהמיצבים של ספנסר טוניק.

כשהגיעה סוף סוף ההזדמנות, קודם כל נרשמנו, אחר כך אני "אכלתי לי ת'ראש" אם באמת אני הולכת לעשות את זה. אחרי רבע שעה בערך היה ברור לי שכן. 

השתתפות במיצב כזה התורם להעלאת המודעות להתייבשותו של ים המלח, היא מטרה נעלה.

עדיין לא מאוחר להצביע לים המלח כאחד משבעת פלאי תבל החדשים! 

ספנסר אמר: "להרים יד ימין"
צילום: Getty Images / אימאג'בנק

היינו באחד האוטובוסים האחרונים שהגיעו למתחם בחוף מינרל.
כמה דקות אחר כך, ספנסר הודה לכולם על ההשתתפות, הסביר על הסטים השונים שהוא מבקש לצלם, ביקש עוד כמה דקות לסדר את המצלמה ואמר שיחזור ואז יאמר לנו להתפשט.
אבל במסת האנשים האדירה אחזה התרגשות מהמעמד, כולם כבר רצו לרדת אל המים ולהתחיל בצילומים. כולם החלו להתפשט. 


פתאום כולם היו אחד. זה לקח שתי שניות לראות ולהבין שלהיות אחת מהרבה מאוד ערומים וערומות זה לא כזה ביג דיל. אף אחד לא מחפש ובודק אותך, לכולם יש כזה ויש אחר, יש צלוליטיס ויש שומן ויש נקודות חן או שאין. והכל בסדר, הכל יופי.
אז אפשר גם להניח לעצמך ולהפסיק לבדוק ולפשפש במגרעות. 

זה מטוס? זה ציפור? זה ילד נודניק!
צילום:אי-אפ-פי

הופתעתי לגלות שהרבה יותר קל לי להיות אחת ערומה בתוך ים אנשים ערומים, מאשר להיות חצי לבושה בים שיפוטיות.

אוי, כמעט נחת לי גלשן ממונע על האף!
צילום: ירון ברנר

כשסוף סוף עברנו את שביל האבנים מצופות המלח, השורטות והבלתי אפשריות, עטפו אותנו מימיו החמימים והנעימים של ים המלח. כולם נכנסו יחד והשתרר שקט מופתי. 1,000 אנשים שתקו יחד.
זה היה רגע עוצמתי. שהופר ע"י מצלמת רחף אלחוטית, ארבעה או חמישה אולטרלייטים או גלשנים ממונעים או וואטאבר, ומטוס אחד. אם שכחנו לרגע, ים המלח נמצא בישראל. אז נזכרנו.
צפתי על המים, ראש אחורה בתוך המים שנכנסו לי לאוזניים. עצמתי עיניים ושוב היה לי שקט.

צילום: ירון ברנר

כשיצאנו מהמים והתמקמנו בסט הצילום השני, על הטראסות הממחישות את נסיגת המים, זרחה השמש והאירה את כולנו באור חמים. כולנו זהרנו יחד.

צילום: סלמן אמיל

בין תגובות ילדותיות, לתגובות סדום ועמורה ותגובות שואתיות למינהן, שאגב בין שואה למיצב  כזה שחוגג את החיים, אין שום קשר. בעיני עצם ההשוואה פוגעת בזיכרון של השואה. נתקלתי בטוקבק תגובה משעשע שטען שגם רכבת ישראל מזכירה לו את השואה...

אני מאוד שמחה שפשוט הייתי שם.

התמונות בפוסט זה צולמו ע"י צלמי עיתונות שהורשו לכך, אלה לא התמונות של ספנסר טוניק.

עיצוב לוגו ושפה גרפית חדשה ל"מפגשים" - מרכז קהילתי מזכרת בתיה

 

"הכל אני יכול בחופש הגדול
לצמוח ולגדול בחופש הגדול
ללבוש סינור כחול בחופש הגדול
וככה לעמול בחופש הגדול" נעמי שמר

מזמן כשהייתי בבצפר, כשהיינו חוזרים ללימודים, המורה היתה שואלת כל אחד איזה דברים כיפיים הוא עשה בחופש הגדול. קבלו טעימה ממה שאני הספקתי ליצור בחופש הגדול: שפה גרפית חדשה למרכז קהילתי "מפגשים".


מתנ"ס- זאת מין מילה מוזרה (מרכז תרבות, נוער וספורט), אם תהיתם...

המתנ"ס שלנו במזכרת בתיה, הוא מרכז החיים במושבה. המתנ"ס מאגד את כל פעילויות הספורט, אירועי התרבות והפנאי, חוגים לקטנים ולגדולים, מחזיק בחלק ממסגרות החינוך לגיל הרך ועוד.  המתנ"ס שלנו החליט שהגיע הזמן להתעדכן ולהתחדש במיתוג רענן שיתאים למוסד שמקפיד להשאר רלוונטי ומרכזי.

"מפגשים" הוא השם החדש שנבחר במשאל תושבי המושבה ואני נבחרתי למתג את "מפגשים" - מרכז קהילתי מזכרת בתיה.

איך אני מתחילה לעבוד על פרויקט עיצוב שפה גרפית שלמה למרכז קהילתי "מפגשים"?

כדי לעצב שפה גרפית ולוגו ל"מפגשים", בחנתי את מבנה המרכז הקהילתי על מחלקותיו, בדקתי לאילו קהלי יעד הוא פונה ומהו המסר העיקרי שאותו מבקשים להעביר אל הקהילה.

בפגישות שערכתי עם צוות ההיגוי והשיווק ב"מפגשים" עלו הנקודות הבאות:

"מפגשים"- מרכז קהילתי מורכב משבע מחלקות, שחלקן מוגדרות כמספקות תחומי עניין לקהילה (מחלקת תרבות ופנאי, מחלקת ספורט ואורח חיים בריא ועוד...) ואגפים הפונים לקהלי יעד שונים (אגף הגיל הרך, אגף הנוער ואגף אזרחים וותיקים).

המסר העיקרי של מרכז קהילתי "מפגשים" הוא: המרכז מהווה מקום מפגש חברתי, נוצרות אינטראקציות וחברויות, נפגשים סגנונות ודעות, וכל זה מעבר לפעילויות השונות המוצעות לקהל ותחומי העניין הרבים. 


בסקיצות הראשונות יש חלוקה לחמש מחלקות, מאוחר יותר הוחלט לתת ביטוי שווה לחמש המחלקות ולשלושת האגפים המתייחסים לשלושה קהלי יעד אליהם פונה המרכז.

בין הלוגואים המוצעים בתמונות עלה רעיון החפיפה בין המחלקות והאגפים השונים. כמו כן, החפיפה הנוצרת בין הצבעים והשקיפויות יוצרים צבעים חדשים (ביטוי לדינמיות, למגוון אפשרויות חדשות ולהעצמה).

הכיוון שנבחר הוא לוגו הדרורים, הנותן ביטוי צבעוני לכל מחלקות המרכז, מדגיש את הקשרים החברתיים הנוצרים במפגש, ומאפשר העצמה, נסיקה, מעוף.

ומדוע דווקא דרורים? ובכן, דרור הבית היא ציפור שיר, המקננת בקרבת מגורי האדם בשטחים עירוניים וכפריים. דרור הבית היא ציפור מוכרת מאוד לציבור ונפוצה ביותר, נצפית לרוב בלהקות צפופות. 
דרור = חופש לפנאי, ליצירה, לחברים... הדרורים יוצרים בינהם את המפגש תחת הגג של מרכז "מפגשים". 

הדרורים אויירו בקפידה, לאחר מכן נבחרו הקומפוזיציה והצבעים הסופיים. השלב הבא בגיבוש השפה הגרפית, הוא מתן ביטוי גרפי נפרד לכל מחלקה ביישומים גרפיים שונים כגון ניירת משרדית ייחודית לאגף מסויים.

שנת לימודים פורייה, מלאה ביצירה, עשייה והתחדשות.